יריד יקבים ביתיים
לא נדרש מעבר בין יותר מדי דוכנים כדי להסכים עם דבריו של פרופסור עמוס הדס, אף הוא ביקר באירוע: מה שאנו רואים כאן זו תרבות של יין!
אותם יינות בוטיק ביתיים, אשר כמעט שום מקום לא יציע את יינותיהם: לא חנויות ולא מסעדות או תערוכות יין גדולות, מקבלים כאן הזדמנות אמיתית לפגוש את הקהל ולקבל ממנו משוב אמיתי וישיר על היינות פרי יצירתם.
ומן הצד השני – קהל החובבים, לצד המפגש האישי והמרתק עם הייננים וסיפורם האישי, מגלה כאן הפתעות חדשות של יינות עשויים בצורה מקצועית ומפתיעים הן בסגנונות העשייה והן במבחן הטעימה.
די לראות כמה אנשים יוצאים עם שקיות של יינות שקנו, על פי רוב יותר מבקבוק אחד, כדי להבין שאין כאן גימיק תקשורתי, אלא מפגש תרבות יין אישי ואמיתי.
אירוע ירידי היין הביתיים הוא פרי יוזמה משותפת ומבורכת של יקב שורק – ניר שחם ומגזין יין וגורמה – עדי אבישר.
גיורא וגל וקסמן, בעלי יקב יעלים שברמת ערד מציעים לי לטעום יין סוביניון בלאן 2008. מאז שנת 1997 הם מייצרים יין והשנה הגיעו להיקף של 800 בקבוקים – אדומים ולבן. במזג האוויר של טרום שבת, היין הזה בהחלט מפתיע ומתאים לשעה. בהמשך טעמתי גם מהבלנד הלא שגרתי של היקב: זינפנדל-שיראז 2008. יין שאחכה איתו כמה חודשים, אך מבטיח ארומות וטעמים לא שכיחים בעולם היין הישראלי, עם החותמת האישית של הבעלים.
יקב אודם שני, מכרמי יוסף, הסמוך, מייצר 600 בקבוקים משנת 2003. גם כאן, הבלנד שטעמתי: קברנה סוביניון/שיראז 2010, גילה יין שמשקף את תפיסתו האומנותית האישית של היינן, מבלי להתפשר על העשיה המקצועית.
ליד דוכן יקב סיקרא, פגשתי את יוסי בן-אודיס – בעלי בר-מסעדה טרקלין בתל-אביב (שתפריט יינותיו מושתת על יקבי בוטיק ישראליים) ואיש יין ידוע. כולם, מספר לי יוסי, חושבים שקל ונחמד לעשות יין. אך מדובר כאן באמנות שיש ללמוד ולהשקיע בה (דבר לא מובן לאנשים בעלי קריירה ראשית אחרת). האירוע היום מפגיש אותנו עם אותם אנשים שזה להם הצעד הראשון בעולם היין. אפשר לומר שזה ה"כוכב נולד" הבא.
יוסי, כבעלי בר-מסעדת יין, כבר "סימן" יינות שישמח להגיש אצלו. המשכתי הלאה לאחר שטעמתי את סיקרא 2009 – בלנד שעיקרו קברנה סוביניון ובתוספת סירה. יין בעל גוף בינוני, בארומות וטעמים אופייני לזנים. יין שבקבוק ממנו ילווה בהנאה ארוחות לא רשמיות וישתדך יפה למגוון מנות. נגיש מאוד אך עם כושר ישון והמשך השתבחות לחודשים הבאים.
המשכתי ליקב דני מראשון לציון (השם כבר מסגיר עד כמה ה"ביתיות" היא המאפיין הבולט בארוע). דני הציע לי טעימה של הבקבוק האחרון שנותר מיין מוסקט 2011. זהו, מספר דני, בהתרגשות: היין היה ונגמר. זה הכיף שלו להציע כאן לטעימה את מה שנשאר, גם אם אין לו עוד להציע למכירה.
שני דוכנים נוספים: יקב מבצר עתלית שמכין זו השנה השלישית 3 סוגי בלנד יינות אדומים ויקב W&R השכנים של יקב שורק ממושב טל שחר, כיסו כמעט את כל מפת הארץ.
טיולי יין ביקבים ביתיים
לא משנה לאן ניסע בטיולי סופי השבוע – לצפון, לדרום או למרכז, כמעט בכל מקום ישנו יקב ביתי קטן ובדרך כלל עלום, ששווה להגיע ולבקר.
ממפגש תרבות יין אחד כבר יש פוטנציאל לעוד 100 ביקורים אישים ביקבים הביתיים האלה. הייננים, כמו שפתחו בית היום ביריד, לבטח ישמחו גם לפתוח את ביתם האמיתי לחובבי היין בארץ. כדאי, כמובן, לתאם מראש, כי בכל זאת מדובר בביקור אצל אנשים פרטיים בביתם. ממש כמו בחבלי היין באיטליה ובצרפת, בלי מאמץ מיוחד, תוך כדי תנועה וטיול אפשר ליהנות מחוויית יין: מפגש עם היקב/היינן, קניית בקבוק יין שולחני טרוארי – value for money, להשלים עם גבינות ולחם ולהמשיך לפיקניק באחת מחלקות הטבע הקסומות של הארץ.
בלי הרבה תכנון, המשכנו הלאה עם בקבוק היין שקנינו, לביקור לטעימת גבינות במחלבת "שביל עיזים" הצמודה ליקב שורק. מקום שגם הילדים ימצאו בו הנאה מפינת הליטוף של העיזים.
קנו גבינות במחלבה ויין ביקב שורק והמשיכו לפיקניק באחד מן הפארקים והיערות היפים באזור.
בנסיעה לכיוון עמק האלה, אזור יין שיש בו מעל 20 יקבים, אפשר לבחור ולבקר לפחות בעוד יקב באזור, כדוגמת יקב נחשון, עם מרכז המבקרים והמסעדה הצמודים לו או בסמוך למושב אשתאול, ביקב פלם עם ביקור בחנות/מסעדה "חוות התבלינים" מקום זה כבר צבר מוניטין כאחד האתרים המיוחדים שמציע מגוון ארומות תבלינים טריים, ומוצרים אחרים – גבינות, תה וכד'. לצדו בית קפה-מסעדה כפריים שנותנים מענה למגוון רחב של טעמים, ועם תפריט יין נחמד להשלמה.
עצרנו לפיקניק של גבינות ויין באחת מפינות החמד שביער אשתאול ולקינוח, התיישבנו על כסא נדנדה בבית הקפה "קפה על המים" שבמושב לאייס קפה צונן לפני החזרה למרכז.
בסיכומו של יום, לא נדרשות יותר מילים. החוויה של הטעימות, המפגשים המרתקים והריחות, נותרה בלב כל סוף השבוע וכבר מעוררת בי השראות לסופי השבוע הבאים
)
